אף שהאם הייתה אחראית לרווחת התינוק , הרי במקרים רבים , ובמיוחד בערים , היא נעזרה במינקת . תנאי העבודה של המינקת ומקומה בתוך הבית השתנו ממקום למקום וממקרה למקרה , אך בכל המקרים מדובר באישה שהועםקה על פי חוזה וקיבלה על עצמה התחייבות כלפי מעסיקיה לפרק זמן מסוים . בחברה היהודית בימי הביניים , כמו בחברה הנוצרית , ובדומה לנוהג המוכר מן המשנה , ככל שמשפחה הייתה אמידה יותר כך רב היה הסיכוי שהיא תעסיק מינקת . מחקרים על החברה הנוצרית תיארו את תנאי העבודה של המיניקות . אף שהמינקת עבדה בדרך כלל תחת השגחתה של אם התינוק , היא נשכרה לעבודה בידי אבי התינוק . במקרים שבהם המינקת הייתה נשואה , נחתם החוזה בין אבי התינוק לבעלה של המינקת . כך היה מקובל גם בחברה היהודית וגם בחברה המוסלמית בימי הביניים . מוסכמה זו מתאימה גם לתפיסה ההלכתית של חובת ההנקה המופיעה במשנה , כפי שהראיתי לעיל . לכן , אף שבחיי היומיום באה המינקת במגע עם אם התינוק ולא עם האב , הרי שאם התינוק והמיניקות כמעט שלא היו מעורבות בהליכים הפורמליים של שכירת המינקת . מבחינה משפטית היו רק שני מקרים שבהם הייתה אם התינוק עצמה מעורבת במציאת מינקת : ...
אל הספר