המקום העיקרי להבטחת קיומם המתמיד של בית דוד ומלכותו על ישראל הוא נבואת נתן לדוד בשמ"ב ז . כמו כן נזכר הדבר בעליית שלמה למלוכה מל"א ב , ג—ד , ( ובחנוכת המקדש ( מל"א ח , כד—כו ; ט , ד—ה . ( הקטעים בשמ"ב ז ובמלכים שווים אמנם בתוכנם העיקרי , אך יש ביניהם הבדלים בפרטי ההשקפה ובניסוחה . הקטע החשוב לענייננו בנבואת נתן הוא שמ"ב ז , יב , יד—טז : 'כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך , זהקימתי את זרעך אחריד אשר יצא ממעיד והכינתי את ממלכתו ... אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי להשפעת הפרשנות על הניתוח המילוני א 1 בייקטיבי ( ר' קאקו , שם , עמי —45 , ( 49 ואין לו כל הצדקה מבחינה לשונית . 181 כגון פ . ראד , דה"י , עמ' ; 125 מקארתי , , 1965 , 27 CBQ עמ' : 238 'כל התענינותו 1 של בעל דה"י ] מרוכזת בברית דוד . ' עניין זה הורגש על ידי ברינט , אך לא נאמר במפורש . על אף החשיבות העצומה שהוא מייחס לדוד ול'תיאו קראטיה 'rvTYin כנושא היסוד של ספר דה"י אין הוא מדבר על ברית דוד , אלא על הגשמת ברית אברהם בתיאוקראטיה הדוידית ( בעל דה"י ומקורותיו , , 1954 , 61 RB עמ' . ( 376 182 ר' לאחרונה זליגמן , םרקים , עמ' 301 ואילר- לבן , ...
אל הספר