הדבר הקובע ביותר את אופיה של ההיסטוריוגראפיה של ספר דה"י הוא , שהיא עיבוד של חומר קיים . הכתיבה נקבעת במידה מרובה על ידי החומר הנתון , ואין המחבר חופשי להציע את הקורות באופן מושלם על פי הנחותיו . על ידי השוואת התיאור בספר דה"י עם מקבילותיו בספר מלכים ניתן להעלות כללים אחדים שעל פיהם נערך העיבוד , ובעזרתם שיעבד בעל דה"י את החומר הנתון לשיטתו . הניסוח העקרוני של תורת הגמול , בצורה שלילית , מצוי בספר דה"י פעם אחת , כתיקון של מקורותיו : במל '' ב יד , ו : 'ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוד . ה' לאמר : לא י ומתו אבות על בנים ובנים לא י ו מ ת ו על אבות , כי אם איש בחטאו יומת' ( קרי . כתיב : ימות . ( בדה"ב כה , ד : 'ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ה' לאמר r לא י מותו אבות על בנים ובנים לא י מ ו ת ו על אבות , כי איש בחטאו ימותו . ' בסיפור שבמל"ב יד יש התאמה מלאה בין שני החלקים : אמציה לא המית את בני הקושרים , על פי הכלל ש'לא יומתו בנים על אבות , ' והשימוש בכלל זה תואם לגמרי את נסיבות המקרה , שהרי מדובר ללא ספק בפעולת בית דין , בהוצאתם להורג של מורדים במ...
אל הספר