בעקבות העמדת התנאי ההגיוני — זהות חומר-צורה — להערכת דבר כתכלית טבע , נדרש עתה כוח השיפוט , המתבונן רפלקטיבית בריבוי הנתון לו , לבדוק האם תהליכי טבע מסוימים אכן ניתנים להערכה על פי עיקר זה בלבד . מתברר כי למרות שתנאי תכלית הטבע אינם ניתנים לחשיבה שכלית , מוצא כוח השיפוט את מבוקשו בהתייחסותו אל ההתרחשויות בטבע האמפירי , בטבע האורגני . ההתפתחות ובצדה ההולדה , בתהליכים המאפיינים ומייחדים את האורגניזם בטבע , אינם ניתנים להסבר על סמך העיקר המכניסטי . הפשר המכניסטי ניצב חסר אונים מול סגוליות התפתחות האורגניזם , הישנותה במסגרת המין בצד , ועל אף , רבגוניותה הפרטיקולרית . העיקר המכניסטי אינו מסוגל להסביר את פשר תהליכי האורגניזם . התודעה , התוהה על פשר תהליכים אלו , נדרשת אל מין הסיבתיות השני , אל העיקר התכליתי . האורגניזם , בהוכיחו את מוגבלות הפשר המכניסטי , מאלץ את התודעה , החותרת להטלת משמעות בנתוניה , לעשות שימוש בעיקר התכליתי לשם הערכת תהליכיו . העיסוק המדעי בתחומי האורגניזם מעיד בדיעבד על השימוש שעושה המדע בכלי הבלבדי המאפשר התייחסות אל אופן קיום זה — העיקר התכליתי . על סמך הנחת האורגניזם ...
אל הספר