18 אשר לשאלה האחרת ( לעיל , סי' , ( 16 על שום מה אין חז"ל מכירים בחשש הטומאה בקשר לכל הגופים שאמרו עליהם שהם מטמאים את הידיים , ובמיוחד בקשר לספרים — יש לומר , קודם כול , שמלכתחילה אפשר שאין זה אלא מקרה . אפשר שבמשנה לא נקרתה הזדמנות לציין דבר זה , ואילו הנגיעות בעניין זה בתוספתא ובתלמוד כבר הן תפוסות על ידי הסבר מאוחר יותר . גם המרחק ההיסטורי ממקור ההלכה שהספרים מטמאים את הידיים יכול להוסיף לעימעום הבסיס הממשי של הלכה זו , עד כמה שהיא נוגעת לספרים , בתודעת חכמי התלמוד . יחד עם זאת , ברור שבחשיבה התלמודית בכללה הניחו מקום לסיבתיות תכליתית פרגמטית ולא הכחישו את תוקפה . וההלכה שכתבי הקודש מטמאים את הידיים , כשלעצמה , אמנם כלולה בקטיגוריה של 'גזירה' במשמעה התלמודי 72 עירוב בשר של שחיטת חולין עם בשר זבחים הוא היפותטי , משום שבתנאי המציאות , בתחום המקדש לא היה אדם בא לאכול משחיטת חולין , ואילו הנזקק לשחיטת חולין ודאי היה עושה זאת מחוץ לתחום המקדש ולא היה מוסיף על זה בשר זבחים . הרחב , היינו ( כלשון רש"י בכת' נז , ע"א , ד"ה בגזרותיו ) 'דבר שהוא מחמיר על דבר תורה באיסור והיתר על ידי גזירת דבר...
אל הספר