מכיוון שבימי הביניים ישבו יהודים ונוצרים בשכנות קרובה אלו עם אלו , צפוי היה שיחידים יעברו מן המחנה האחד למשנהו . דבר זה אפשר היה למונעו לגמרי רק אילו היו שני המחנות חוסמים את הדרך לחלוטין בפני כניסתם של חברים חדשים . אולם למעשה פתחה הנצרות את שעריה בפני בני העדה היהודית לרווחה , וכפי שנראה מיד נהגה גם היהדות כך להלכה כלפי הנוצרים , אם כי התקווה שהנוצרים יתגיירו בהמוניהם היתד , רחוקה , ולא היתה אלא ציפייה לימות המשיח י . על כל פנים אופייני הדבר , ששתי העדות היו מוכנות ומזומנות לקלוט חברים של העדה האחרת , בתנאי שימירו את דתם . ומכיוון שענייננו בצד היהודי , עלינו לבחון מה היתה מידת ההמרה והגיור שאירעו , ומה היה יחס היהדות אליהם . המקורות שבידינו אינם מספיקים כדי שנגיע למסקנה בדבר המספר המוחלט או היחסי של יהודים שהמירו את דתם בצרפת ובאשכנז יימי הביניים . אולם יכולים אנו לתאר את האופי הסוציולוגי של ההמרות שאירעו . המומרים הם יחידים בודדים , ולעולם אין כאן המרה המונית . המקור היחיד הסותר לכאורה קביעה זו הם דברי רבנו תם , שבישר לשאלה בדבר גט של מומר הוא מדבר על 'יותר מעשרים גטי משומדים שנעשו ...
אל הספר