היחס בין יהודים לגויים הוא יחס גומלין . התנהגותו של היהודי כלפי שכנו הלא יהודי מותנית בהתנהגותו של הלא יהודי כלפיו , וכן להיפר . להבנה ממשית של היחסים אפשר להגיע רק אם מתבוננים בבת אחת במה שנעשה משני עברי המחיצה החוצצת בין היהודי לשכנו הלא יהודי . כל התייחסות של היהודי יש כיוצא בה בהתייחסות הלא יהודי כלפי היהודי , אלא שאין כאן דמיון גמור . כי מעמדם ומצבם של היהודים והנוצרים שונה הוא . הנוצרי הוא חבר של קבוצת הרוב בחברה , שבידה גם הכוח הפוליטי ! הנוצרים רואים את עצמם כיציבים בארץ . היהודים אינם אלא מיעוט דתי וילאומי' וממקור גזעי שונה . אולם לא הזרות הגזעית כשהיא לעצמה קובעת . חשובה מזה העובדה , שיהודים ונוצרים נזקקים למסורת משותפת , ולא נחלקים אלא בפירוש משמעותה . היהודים נחשבים כצאצאי ישראל הנזכר בתנ"ך . עובדה זו כשהיא לעצמה , מודים בה יהודים ונוצרים כאחד . אולם הערכת העובדה שנויה ביניהם במחלוקת חריפה . לגבי היהודים משמעות הזיקה שבינם לבין ישראל שבתנ"ד היא , שרק הם לבדם מחזיקים באמת הדתית שמקורה בהתגלות אשר התורה מעידה עליה . הם לבדם 'צד' בברית שנכרתה בין אלוהים לישראל , ואילו הנוצרים ...
אל הספר