דרשה זו בנויה לפי המתכונת המצויה במדרשי תנחומא ילמדנו , בה נשאלת שאלת הלכה שעליה משיב הדרשן בתחילת דבריו ; מכאן ואילך הוא מגלגל מעניין לעניין , בעיקר בדברי אגדה , עד שהוא מגיע לראשיתו של הסדר . במקרה שלפנינו אפשר היה ליצור את הקשר שבין ההלכה לבין התחלת הסדר בנקל על ידי הבלטת האסוציאציה שבין ה'גשמים' לבין הלשון 'המטיר' שבכתוב ( אמנם , הפעם קשר לא על פי לשונות וצלילים דומים , כי אם על פי מושגים זהים ולשונות נרדפים , ( אלא שאין הדרשן מבליט הקבלה זו בדבריו ; מן הסתם הניח שהקהל עצמו ירגיש באסוציאציה זו , או שמא אף פירש , אלא שקוטעו הדברים כשהועלו על הכתב . כנגד זה הוא מגיע אל יעדו בדרך עקיפה יותר : התעניות אינן אלא ימי תפילה ותשובה שתכליתן לבטל את רוע הגזירה ולהביא לידי כפרה , ואף תפילתו של אברהם car מבטלת את הפורענות שנגזרה על סדום , אילו היו אנשי סדום חוזרים בתשובה . את המיגבש הרעיוני הזה הוא מדגים תחילה על ידי מעשה העגל , שבו מופיעים כל היסודות האמורים : תעניות , תשובה וכפרה ( גם לדורות , שכן היום שבו ירד משד . מן ההר יום הכיפורים היה . ( ברם , כיוון שאנשי סדום עמדו בחטאם ולא חזרו בתשובה...
אל הספר