גם בסתיחתא זו למגילת איכה מתקשר הפסוק הפותח 'והצרוע אשר בו הנגע , ' הנראה מדהימ ובלתי הולם לחלוטין במבט ראשון כפסוק מבוא לאיכה , עם ראשית המגילה על יסוד לשון נופל על לשון . שכן בהמשכו נאמר על המצורע 'בדד ישב ; ' ולפי זה ניתן לתפוס את התחלתה של מגילת איכה 'איכה ישבה בדד העיר רבתי עם' כדימוי של ציון בחורבנה למצורע בבזיונו ובבדידותו . אלא שהדרשן מביא את המשך הפסוק בויקרא , שבו נמצא לשון זה , רק בסלף דרשתו . משמע שבראשית דבריו הוא מבקש לעורר תמיהה ותהייה בלב שומעיו : מה עניין 'והצרוע אשר בו הנגע' לחורבן המקדש ולמגילת איכה ? ובוודאי מכוונת הדרשה הראשונה ' והצרוע — זד , בית המקדש' אף להדהים ולזעזע ; הרי הדברים נשמעים מתחילה בחירוף וגידוף ממש ! פרשנות אליגורית זו עשויה לפגוע קשות , מכל מקום ברגע הראשון , ברגשי המאזינים , שכן רק בהמשך מתבאר שבית המקדש נדמה למצורע בגלל פשעי העם שטימאוהו והם שגרמו לחורבנו , ברם את מלוא 'הצדקתה' מוצאת דרשה נועזת זו רק בסיומה , לאחר שאנו נוכחים לדעת , שאכן גורלו של המצורע וגורלה של ציון חד הם : לשבת בדד . רבי אלכסנדרי פתח . ' והצרוע אשר בו הנגע' וגו' ( ויקרא יג ...
אל הספר