ג. 'הדרשה הספרותית'

נתברר לנו , ש'הפרשיות' ( או 'הפיסקאות ( ' שבקובצי המדרשים ההו מילטיים — שבכל אחת מהן מצויים , כמעט ללא יוצא מן הכלל , סדרה של פתיחתאות , 'גוף הדרשה , ' המורכב ממספר חטיבות שונות שאין להן תבנית קבועה ומוגדרת , ודברי סיום חגיגיים ( ובמדרשי תנחומא ילמדנו קודמת לכל אלו עוד פתיחה בשאלת הלכה ) — אינן משקפות דרשות כפי שנדרשו בציבור בעל פה . הן מורכבות , כפי הנראה , מחטיבות שמוצאן בדרשות בעל פה על אותו הסדר , שנדרשו בהזדמנויות שונות ועל ידי דרשנים שונים , 9 לכל הענין השווה E . Stein , Die Homiletische Peroratio im : . Midrasch , HUCA VIII-IX ( 1931-2 ) , p . 353 ff . 10 השווה : היינימן , שם , עמ' 162 ואילך . שמהן בחר העורך את הנראה לו , והרכיב יחד חטיבות שהיו נפרדות ועצמאיות במקורן . וראיה לדבר ? ריבוי הפתיחתאות ; שכן אין להעלות על הדעת , שהדרשן הדורש באוזני הקהל בעל פה ישמיע שורה שלמה של פתיחתאות , זו אחר זו , בתחילת דרשתו י כי מה טעם יש לפתוח ולחזור ולפתוח וחוזר חלילה , כשאין כל קשר — לא ענייני , כל שכן צורני — בין פתיחתא לחברתה , וכל אחת מהן מוליכה רק עד להתחלת הפרשה ? עורכי המדרשים לא הסת...  אל הספר