בשביל ההבחנה ההיסטורית בזוג מושגים זה , שמרובות פניו כל כך , חשוב שנשתחרר מהדימוי , שהשלב הפרימיטיבי של האמנות כל עצמו מקושר טקטונית היה . ודאי , הפרימיטיבית מחזיקים בסייגים טקטוניים ; אבל לאחר כל מה שנאמר קודם נבין , שהאמנות קנתה את מידת הדקדוק רק לאחר שהגיעה לכלל חירות גמורה . בציור הקדום אין למצוא דבר , שאפשר להש וותו מבחינת תוכו הטקטוני אל 'הסעודה האחרונה' של ליאונארדו או אל ' נס ציד הדגים' של רפאל . ראש שיצא מתחת ידו של דירק בוטס , הרי כמעשה ארדיכלות רופף הוא בעינינו כנגד המערכה המוצקת , שאנו רואים אצל מאסיס או אצל אורלי . יצירתו הגדולה של רוגר ואן ךר ויידן , זה 'מזבח שלושת המלכים' ( מינכן , ( יש בה במבוכה וכרעיעות של כיוונים כנגד מערכת הצירים הפשוטה והצלולה של המאה הט"ז ז צבעו חסר האופי החתום , הואיל ולא עלו בחשבונו הניגודים הפשוטים , שמסייעים זה לזה בקיום שיווי מש קל . ואפילו בדור הסמוך — כמה נתרחק שו ^ גאואר מרושמם הטקטוני הרווה של הקלאסיקנים ! אנו חשים שאין כאן דבר המעוגן כהלכה . קו האנך וקו הניצב אינם נאחזים זה בזה , החזית עומדת רפופה , הסימטרית תש רושמה , זיקתו של המשטח ו...
אל הספר