המעבר מן הרוח של ימי הביניים בשקיעתם אל ההומאניזם היה פשוט הרבה פחות מכפי שאנו נוטים לתאר לעצמנו . הואיל והורגלנו להעמיד את ההומאניזם כניגוד לימי הביניים , הרינו נוטים לחשוב כי צריך היה לוותר על האחד כדי לבחור במשנהו . מתקשים אנו לצייר לעצמנו את הנפש המטפחת את הדפוסים העתיקים של המחשבה והביטוי שבימי הביניים , תוך שהיא שואפת לחכמה וליופי של ימי הקדם . אף על פי כן זאת בדיוק עלינו לצייר לעצמנו . הקלאסיציזם לא בא כהתגלות פתאום ; הוא צמח בתוך הצמיחה העשירה של מחשבת ימי הביניים . ההימאניזם היה צורה בטרם יהיה השראה . מצד שני , הרי דרכי המחשבה האופייניות של ימי הביניים לא גוועו אלא זמן רב לאחר הרנסאנס . באיטליה בעיית ההומאניזם מופיעה בצורה פשוטה ביותר , כי שם תמיד היו נפשותיהם של הבריות מוכנות מראש לקליטתה של התרבות הקדומה . הרוח האיטלקית מעולם לא נותקה מעל ההרמוניה והפשטות הקלאסיות . היא יכלה להתפשט באין מפריע ובאורח טבעי בצורות המשוקמות של הביטוי הקלאסי . הקוואטרוצ'נטו על שלוותו עושה את הרושם של תרבות מחודשת , שהתנערה מאזיקי המחשבה של ימי הביניים , עד שבא סאבוינארולה המזכיר לנו שמתחת לפני הש...
אל הספר