הנה כך נוטה היה הריגוש הדתי להתגלגל תמיד בדימויים . נראה היה כי המסתורין ניתנים להשגתו של השכל , כאשר מלבישים אותם צורה מוחשית . הצורר לסגוד בצורות נראות לעין למי שאין להגות את שמו יוצר היה בלי הרף דמויות חדשות לפרקים . במאה הארבע עשרה שוב לא הספיקו הצלב והשה לתשפוכות האהבה העוברת על גדותיה שיוחדו לישוע ; על אלה מוסיפים את הערצת שמו של ישוע , שלפרקים יש סכנה שתאפיל אפילו על הערצת הצלב . היינריך סחו כותב את שם ישוע בכתובת קעקע על לבו ומשווה את עצמו לאוהב הנושא את שם אהובתו רקום על מעילו . בסופה של דרשה מרגשת מדליק ברנארדינו איש סיאנה שני נרות ומראה להמון לוח שאורכו יארד ובו , על רקע של תכלת , השם ישוע באותיות של זהב וסביבו קרני השמש . העם הממלאים את הכנסיה כורעים על ברכיהם ובוכים מעוצר התרגשות . המנהג מתפשט , במיוחד אצל המטיפים הפראנציסקאניים . דני הקארתוזיאני מתואר באמנות כשהוא מחזיק בלוח כזה בידיו המורמות . השמש כסמל מעל לשלט הגיבורים של ז'נבה היא פרי המנהג הזה . שלטונות הכנסיה התייחסו לעניין בחשד ; היו שדיברו על אמונת הבל ועל עבודת אלילים ; היו מהומות בעד ונגד ; ברנארדינו זומן לבוא ל...
אל הספר