השאיפה של עם לחזור לארצו שממנה נעקר בכוח לא הייתה ייחודית לבני הגולה מבני ישראל זאת שאיפה טבעית והייתה קיימת אצל עמים שונים . גולים באשר הם יכולים לקוות ולחכות . אין בכוחם להביא לגאולה או לזרזה . אלא שבקרב גולי ישראל , לשאיפה הטבעית היה רקע אידיאולוגי , דתי ולאומי גם יחד . זיכרונות קלושים ומסורות אמיצות מן העבר נרתמו בידי הנביאים ורושמי הזיכרונות ( כמו “ ההיסטוריה ( ”הדויטרונומיסטית לשירות האידיאולוגיה הדתית והלאומית . אלו הן המסורות על ההבטחות של אלוהי ישראל לאברהם – צאצאים , ארץ , ממלכה , שלטון על עמים . יש טעם רב בהשערה שהבטחות אלו משקפות מצב היסטורי מימי דוד ושלמה ומימי חזקיהו ויאשיהו ( תוך פיאור והגזמה , פרי עריכה מאוחרת , ( והגולים קיוו שמצב כזה יחזור בעתיד אבל בממדים מפוארים יותר . הבכייה הגדולה שתקפה את “ ראשי האבות הזקנים” אשר ראו וזכרו את הבית הראשון ( עז ‘ ג , ( 12 אף היא מרמזת על ציפייה ממושכת לחידוש עבודת ה ‘ בירושלים אצל השבים מן הגולה . הכיסופים לשיבה אחר גלות ניזונים מן המסורות שהיו בידי הגולים ( ומסורות אלו לא היו בבחינת תורה סודית , אזוטרית , של כוהנים , נביאים ומלו...
אל הספר