למרות הכול היה מצבו של ברטוק לא יציב . כאשר ביקרה אגטה פאסט את ידידתה ושאלה לשלומו , אמרה לה דיטה : " שלומו אינו טוב , הוא אדיש . הוא מכונס בעצמו , עובד כל היום וכלל אינו מתייחס לסביבתו . הייתה תקופה שרעש של כל משאית היה מוציא אותו מדעתו , כיום אין זה קורה . כאשר אני קוראת לו לגשת לשולחן לאכול , הוא מגיע , אוכל ומניע בראשו לאות תודה וחוזר לחדרו . אני איני קיימת , אלא כדי לשרת אותו " . " האם הוא סובל ממשהו " ? שאלה אגטה . " אני בטוחה שהוא סובל " , אמרה דיטה , " אך אינו מביע את סבלו , הרי הוא שתקן מטבעו . בדרך כלל הוא מסתגר בחדרו ועובד . לעתים , כאשר הוא מרגיש רע מאוד , הוא נשכב במיטה לשעות רבות " . " נדמה לי שאמרת משהו בקשר לוויולה " , אמרה אגטה . " בינואר הגיע לביתנו הוויולן הגדול , ויליאם פרימרוז . כשפתחתי את הדלת הציג את עצמו בפני ושאל : ' האם הגברת היא אשתו של המלחין בלה ברטוק ' ? אני אכן אשתו , אמרתי ומה רצון אדוני " ? " האם לא שמעת על הנגן הנפלא הזה " ? שאלה אגטה . " שמעתי את השם , אך מעולם לא נכחתי בקונצרט שלו והשם לא עורר בי כל הדים " , אמרה דיטה . " לאחר שאמר לי שהוא רוצה לשוחח...
אל הספר