בלה ברטוק ודיטה פסטורי נישאים . באחד הימים , כאשר הגיעה דיטה פסטורי לשיעור פסנתר הרגישה שברטוק נתון במצב רוח מיוחד . היא לא הבינה מה קרה . בהיותה ביישנית מטבעה לא תיארה לעצמה שהדבר קשור בה . במשך כל השיעור חשה שהמורה שלה אינו מרוכז . לבסוף אזרה עוז ואמרה : " מורי הנכבד , אולי תאמר לי מה פשר מצב הרוח המיוחד שאתה מצוי בו ? שמא אינך מרגיש טוב , אולי נפסיק את השיעור " ? " לפני ימים אחדים נפרדה ממני רעייתי המסורה מרתה . לא קל לי הדבר , היינו נשואים כארבע עשרה שנה וקשורים מאוד זה לזה " . " צר לי " , אמרה דיטה , " אינני מאמינה שרבתם . הרי אינך איש ריב . אני מתארת לי שנפרדתם כידידים " . " אכן לא רבנו " , אמר ברטוק , " אך גם כך הפרדה אינה קלה כלל . באשר לשאלתך השנייה , אומר לך בפשטות שהפרדה קשורה בך " . דיטה הסמיקה כולה , אך הקשיבה . היא רחשה כבוד רב למורה שלה כפסנתרן , כמלחין וכחוקר . נשתררה דממה . לאחר הפסקה ארוכה המשיך ברטוק ואמר : " מרגע שנכנסת לאקדמיה חשתי שאני נמשך אליך בחבלי קסם . לא העזתי לומר דבר , הבדל השנים הגדול בינינו מנע ממני לפנות אלייך בגלוי . אמרתי לעצמי שהזמן יעשה את שלו ואת ת...
אל הספר