מה למדנו מסיפור החולה? – הסיפור שלא תם

הצלם פטר מירום חתם את ספרו שירת האגם הגווע ( 1962 ) במלים הפשוטות : “ היה היה האגם ... תם . ”סיפורו אך סיפור החולה לא תם , להפך , אפשר לראות בו את תחילתו של סיפור חדש , סיפור תולדותיה של התנועה הסביבתית בישראל , שאת הישגיה , וגם את חולשותיה , אפשר לנתח מזוויות שונות . ניתוח אחד אפשרי עשיתי בספר זה , לא לשם חיטוט עקר בעבר , כדי לברר מי צדק יותר , למה וכמה . מה שחשוב לי הוא מה אפשר ללמוד מן העבר על מנת שנוכל לחשוב על העתיד בצורה שונה ויצירתית . סיפור החולה אכן לא תם . באפריל 1994 נפתח לציבור אגמון החולה , שנוצר כתוצאה מהצפה מחודשת של שטחי כבול מיובשים מצפון לשמורת החולה . הסיבה העיקרית להצפה מחדש הייתה הזיהום המתמשך של הכינרת עקב סחיפתם ( על ידי מים ורוח ) של חומרים אורגניים מאדמות הכבול המיובשות . סיבה נוספת היא הירידה שחלה ביבולים החקלאיים בשטחי הכבול , עד מתחת לסף הרווחיות , עד כדי כך שבחלק מהשטחים נפסק העיבוד החקלאי לחלוטין . השמירה על מפלס מים גבוה מונעת או מקטינה את סחיפת הכבול והתפרקותו ולצורך מטרה זו אף הוקם חיץ פלסטי לרוחב העמק ומי הניקוז מהשטחים החקלאיים אינם מוזרמים עוד לכינרת...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ