לאחר מותו של חנוך לוין , ב , 1999 צלצלו אלי רבים מידידי כדי לנחם אותי . חנוך לוין לא הכיר אותי , לא נפגשנו מעולם , ובכל זאת חשתי קרבה אינטימית אליו . זה יותר מעשור אני עוסקת ביצירתו הדרמטית במסגרת מחקר אקדמי ובהוראה . כשהתחלתי בחקר הדרמה שלו , ב , 1993 הופתעתי כשהתברר לי עד כמה מיעטו לעסוק בו וביצירתו . ספרים לא היו , והמאמרים בכתבי העת המקצועיים נספרו באצבעות יד אחת . עד אז התפרסמו בעיקר ביקורות בעיתונות היומית , על מחזות שהועלו על הבמה . באקדמיה , למרות חשיבותה , תפסה יצירתו מקום מוגבל . השינוי החל להתחולל באמצע שנות התשעים של המאה העשרים , והואץ לאחר מותו . מחלתו ומותו בטרם עת של מישיצירתו כולה היתה משא ומתן עם המוות עוררו מחדש את גלי ההתעניינות ביצירתו . להתעניינות גוברת זו , הן בקרב הציבור הרחב , הן בקרב החוקרים , היתוספו כמה גורמים , ובראש ובראשונה - הצטברות של אוסף יצירות ענקי , ששולש מאז סוף שנות השמונים , ופרסומו של קורפוס יצירותיו המלא : אחד עשר כרכים של מחזות , בהם ארבעה קבצים שראו אור לראשונה רק בשנת חייו האחרונה , ואשר המחזות שברובם עדיין לא הועלו על הבמה , וקובץ שיצא לא...
אל הספר