במחצית השניה של המאה העשרים הולכת ומתבססת מחדש הגישה ליצירות התנ " ך כיצירות ספרות , אשר ניתן לקראן כיצירות שלמות ולפרשן בדרך הפשט , במנותק מפרשנות המדרש הדתי , תוך השוואתן ליצירות אחרות בספרות היהודית ובספרות העולם בכל הדורות . הסופרים הקוראים "תנ " ך כספרות , " רואים במכלול היצירות שבאנתולוגיה התנ " כית ייצוג ספרותו של העם היהודי באלף הראשון לפני הספירה . גישה זו מנוגדת לתפיסת התנ " ך כיצירה מונוליטית אחת בעלת מסר דתי אחיד . דרך הקריאה בתנ " ך כספרות מנוגדת גם לגישה הקוראת כל יצירה תנ " כית רק כאוסף מקורות שונים שיש לחקור כל אחד מהם בנפרד , באופן המפרק את היצירה לרכיביה המשוערים ומבטל את אפשרות הקריאה בה כיצירה ספרותית . קריאת היצירות התנ " כיות כיצירות ספרות שלמות , מודעת כמובן להשערות בדבר המקורות השונים שהתחברו ליצירה השלמה . יש להניח כי "המחבר של היצירה הספרותית התנ " כית " הוא שם לקבוצה של מחברי טקסטים רבים ועורכים שצירפו אותם ליחידה אחת . על כן ניתן כמובן לנסות לפרק את "איוב " או את "שיר השירים " ליחידות אשר לפי השערת החוקר היו קיימות בנפרד , לפני שחוברו ליצירות ספרותיות אלה . ...
אל הספר