לכתוב היסטוריה , לפי קריטריוני ביקורת חדישים , של המידות שבהן נדרשה ונתפרשה האדריכלות במרוצת הזמנים , למן ההשקפות היווניות הראשונות ולמן המסכת של ויטרוביוס 1 ועד ולפלין , מאמפורד וגידיון , הרי זה נושא למחקר מיוחד . הקושי הגדול ביותר , שבו ייתקל ההיסטוריון בבואו לכתוב את תולדות הביקורת הארדיכלית , נעוץ בעובדה שהרבה מן ההשקפות הגאוניות ביותר על האדריכלות מפוזרות בספרי פילוסופיה , בספרים על אסתיטיקה כללית , בשירים וברומאנים ובסיפורים , וברשימות ארעי של אדריכלים . מבקרי הארדיכלות האמיתיים מעטים הם , וכפי שמראה הביבליוגראפיה שבסוף הספר הזה , דיוניהם מוסבים על פי רוב על בעיות של קומפוזיציה , על המחלוקת הישנה בין הסגנון היווני ובין הסגנון הגותי , בין הטעם הקלאסי ( הגורם 'הבעת אידיאה בלתי אישית ( 'וכוללת ובין הטעם הרומאנטי ( הגורס הבעת , ( "האינדיבידואל בין הצורני ובין הציורי , בין הסטאטי ובין הנתון בתנועה . אבל אין בספרים הללו אף מלה אחת על החלל הפנימי , ותכופות אין בהם אפילו שמץ תודעה על קיומו . ואילו ההיסטוריונים , הפילוסופים והאסתיטיקאנים , משפונים אנו אל כתביהם , הננו מוצאים בהם לעתים קר...
אל הספר