ביום מן הימים , בשנת 1435 בקירוב , עלה בדעתו של אדם אחד , ושמו יוהאן גוטנברג ממיינץ , לחרוט את אותיות האלף בית על גבי חתיכות עץ קטנות , כדי לצרפן אחר כך למלים , לשורות , לפסוקים ולעמודימ . אותו אדם המציא את הדפוס , ובמעשה זה שלו פתח לפני המוני העם את עולם היצירה הפיוטית והספרותית , שעד אותה שעה היה רשותו של מעמד משכילים מצומצם בלבד . בשנת 1839 בא איש אחר בשם דאגר , סיגל לעצמו מה שהיה ידוע על פ 1 ט 1 כימיה והצליח להעתיק דמותם של עצמים . דאגר זה המציא את הפוטוגראפיה , ובכך תרם להעברת כל החוויות החזותיות , האנושיות והאמנותיות—שהיו עד אז נחלת המעטים , בעלי האמצעים , שיכלו להזמין דיוקן מידי צייר או לצאת לנסיעות כדי לראות את יצירות הציור והפיסול—מן התחום האריםטוקראטי אל שדה הציבור הרחב . בשנת 1877 הצליח אדיסון בפעם הראשונה לרשום צלילים ואף לשוב ולהשמיעם . כארבעים ושלוש שנים לאחר מכן , בשנת , 1920 שודר השידור הראדיופוני הראשון . יצירות המוסיקה , שהיו מסורות עד אז אך לרשותם של חוגי מבינים מצומצמים , נתפשטו בזכות הפונוגראף והראדיו ונעשו נחלת ההמונים . באופן זה איפשרה התקדמות מדעית וטכנית מתמדת ...
אל הספר