פתח דבר

עיקרה של ארדיכלות אינה אלא כעין הומאניזאציה של החלל . האדם הקדמוני היה הופך וחוזר והופך את החלל האכזר והאיום ונותן בו רוח ידידות על ידי בניינים , שבנה בו לעצמו ולאלים שלו : בתים , קוביות מוצקות ונועזות ; לא חיקה את המערות שמצא סביבו , אלא בדה והעמיד קוביות שלא ראה כדוגמתן . יצירי רוח האדם היו , בנייניו היו . ומי שנותן את דעתו על בנייה קדמונית , יראה שאין בקתת טיט אחת דומה לחברתה . במרוצת הזמן מקים האדם בתוך מקדשיו פסלים במקום המצבות הגולמיות , שעמדו שם בראשונה , הוא מקים אנדרטות ליד קברות מלכיו , ואף יצייר פרסקאות על גבי הקירות של בתי מגוריו . מכל האמנויות הפלאסטיות האדריכלות היא אב וראשון , היא המבשרת את ביאת חברותיה לעולם ובצילה הן חיות . הן מקבלות את מרותה , עד שבשעת ירידתה של התרבות גולות הן לבתי הנכות ושם הן יושבות ישיבה מפוארת ובדולה מן השורש כאחת . אבל הסטרוקטור 1 ת , שמתוכן נתלשו לא גלו עמהן . בניינים אדירים רבים עומדים עוד במקומם , ואף נתחברו להם , בצר אספסוף שאיך לו ספור , גם כמה וכמה דמויות חדשות , הראויות לשכנות זו . מכל האמנויות הפלאסטיות האדריכלות לבדה מוסיפה לעמוד בתוך ה...  אל הספר
מוסד ביאליק