טז

בשנות השלושים — עם עליית הנאציזם בגרמניה ותקופת מאורעות , 1933 ואחר כך המרד הערבי בשנים תרצ"ו תרצ"ט , עם התגברות האקטיביזם האסכטולוגי ועל רקע החרפת הקיטוב הפוליטי ביישוב ובתנועה הציונית — הלכה וגברה בשירה העברית הארצישראלית בכלל , ובשירת אצ"ג בפרט , מגמה גלויה של משיחיות פוליטית , אקטואליסטית ( שביט . ( 182-181 , 1986 ב 1934 קבל הסופר והמבקר אשר ברש על האינטנסיביות המשיחית שהשתלטה על חיי היישוב היהודי . הסיבה להתפתחות זו היא , לדעתו , תפקודיה הפוליטיים של המשיחיות בעימות עם ' יושבי הארץ : 'הערביים דברי יום יום של חיי המציאות אינם לוקחים את מקומם הראוי אצלנו , החיים בימים האלה בארץ הזאת . לכאורה רוב תוכנו של הדיון הצבורי סובב על מעשים ועצמים , אך כל דיבור פה או כתב מצטבע בעל כרחו בצבע הפתיטי או המשיחי . אי אפשר להזכיר שתיל או מסמר או גלל סוסים — בלי לקשרו עם חזון הגאולה , לחיוב או לשלילה . העצמים כאילו נעקרים בעל כרחם ולרעתם מתוך משבצתם האמתית ( ועל כן הקוסמית והקיימת , ( ונקלעים בתוך ספירה מופשטת ( ועל כן מוגבלת וחולפת . ( וראו , גם יושבי הארץ הערביים , גזע פלחי ופרימיטיבי זה , גם הם ...  אל הספר