4. "אחר כך אמרו לי שהסיפור לא היה ולא נברא, אגדה כזו"

גיבורות פרשה אחרת הונצחו בארץ גם אחרי שסיפורן גווע . היתה זו המעשייה על התשעים ושלוש , שגיבורותיה תשעים ושלוש צעירות , בנות ארבע עשרה עד עשרים ושתיים , שבימי השואה התאבדו כדי לא ליפול קורבן להתעללות מינית ואונס . לפי הסיפור , בעשרים ושבעה ביולי 1942 גילו גרמנים שבית הספר בית יעקב בגטו קרקוב ממשיך לפעול במחתרת . הם העבירו את הבנות משם לבניין אחר , כנראה בגטו , ובו הוחזקו בחדרים חשוכים במשך קרוב לשבועיים . בתשעה באוגוסט הורשו להתרחץ . אחר כך נלקחו לבניין מואר וגדול ובו מיטות . הן נצטוו להתרחץ שוב , בגדיהן נלקחו והן קיבלו כותנות לילה . אחר כך נודע שבעוד יומיים יבואו אליהן חיילים גרמנים . הבנות החליטו לבלוע את מנות הרעל שנשמרו בידי מנהלת בית הספר , שכנראה היתה עמן ומתו . הסיפור הועבר במכתב שחתומה עליו חיה פלדמן מקרקוב , שאף הוצגה כאחת מהתשעים ושלוש . המכתב מוען לאחד מאנשי אגודת ישראל בניו יורק . בתחילת 1943 פורסם המכתב בקרב הציבור היהודי בניו יורק , בין היתר בעיתון הדואר , כסיפור של התאבדות על קידוש השם בימי השואה . ביוזמת אחד מפעילי אגודת ישראל 8 פורסם תקצירו בניוייורק ט"כ / ס . בחלק מהגר...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד