2. "תסלחו לי שאני לא יכולה במילה אחת"

אין מתאימה מהופעתה של רחל אוירבך כעדה במשפט אייכמן ללמד על דרך השלילה מה הפך נשים מסוימות לגיבורות השואה בחברה הישראלית בשנות המדינה הראשונות . תוכן העדות ואופן מסירתה , תזמונה והדינמיקה שלה הם רק חלק מהמרכיבים להופעה שבראש ובראשונה היתה החמצה . לכך נוספו מידת הרפרזנטטיביות של העדה ויכולתה הוורבאלית . הנסיבות ההיסטוריות מלמדות שכנראה לא יכול היה לקרות אחרת . רחל אוירבך זומנה לבית העם לספר על התנגדות ברוח בגטו ורשה , מתוך מחשבה שאין טובה ממנה להעיד על כך מכלי ראשון . ספרה בחוצרת ורשה הוגש לבית המשפט . בכרכי העדויות הוצגה כעדה שסיפרה על מצבה התרבותי והרוחני של יהדות ורשה לפני המלחמה , עדה שתיארה את הפעולות התרבותיות והחינוכיות שנוהלו בגטו בימי הכיבוש , 154 במגמה "לשמור על רוח האדם היהודי באותה תקופה . "חשוכה היא , שתפשה את עצמה כנציגת ציבור הניצולים והיתה מהפעילים הבולטים בתחום זיכרון השואה והנצחתה בארץ , ראתה בעדות זו הזדמנות בלתי חוזרת . חשיבות זו דווקא היתה בעוכריה : היא לא הצליחה להבהיר את מידת עוצמתה של ההתנגדות ברוח , לא הצליחה לרגש את הקהל ולגרום לו להגדיר את ההתנגדות הזו כגילוי ג...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד