סיפוריהן של אמהות בשואה נשמעו בארץ בשנות המדינה הראשונות לעתים תכופות . בעמודי החדשות , למשל בדיווחים על נאומים שנישאו בעצרות לזכר השואה , באסיפות פוליטיות ובנאומים בכנסת , ובעמודים הפנימיים , לקראת ובמהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה , בעשרה בטבת ובימות השנה האחרים . הם הובאו בגוף שלישי ובגוף ראשון , לעתים בראיון אישי . חלקם הביאו את סיפוריהן של אלמוניות , חלקם הציגו אותן בשמות מלאים ולפעמים בתמונה . אלה הראשונים היו בדרך כלל טעוני רגשות עזים שעיקרם הרגע בו נקרעו הילדים מאמם והמוות המשותף הצפוי . רשימות שהביאו את סיפור חייה של אם לפני שאיבדה את ילדיה היו נדירים . בשנות החמישים רוב העיתונים היו מגויסים , וסיפורים כאלה פורסמו כדי להנחיל מסר ולא כדי להשמיע סיפור מרתק שעוצמתו מוקנית גם מחשיפת הפרטים האישיים של גיבורותיו . מותר להניח שהעיתונאים לא יצאו לבדוק את אמיתות הסיפורים על האמהות , גם מפני שהעורכים יצאו מנקודת הנחה שבמציאות החיים של היהודים באירופה הכבושה סיפורים כאלה יכלו להתרחש . סיפורים אלה פורסמו בעיקר בביטאונים , ופחות בעיתונים מסחריים . בעיתונות המפלגתית לא עלתה השאלה אם קרה או ל...
אל הספר