למרות שלא פעם טושטשה זהותן הפוליטית , כל האוחזות בנשק שנודעו אז השתייכו לתנועת העבודה : הערפול או ההדגשה נעשו בהתאם לתפקיד שנקראו למלא , פעם כנושאות דבר הלוחמים בטקס ממלכתי ופעם כנואמות בעצרת מחאה . הטשטוש לא נעשה במטרה ליצור קיבוץ או מיזוג של סיפורי ההתנגדות המזוינת של חברי תנועות משמאל ומימין ; בדומה לרעיון כור ההיתוך שלא קיבץ ולא מיזג גלויות אלא פעל למחוק אותן , היה זה כדי לצקת את סיפור המרד החמוש בצלמה של תנועת העבודה . באפריל 1955 הציגה חברת הכנסת לשעבר יהודית שמחונית ממפא"י את לוחמת הגטו והפרטיזנית כשתיים מבין הדמויות המרכזיות המהוות את שיאה של תנועת הפועלות , ובהבל פה הפכה את כולן , רוויזיוניסטיות ואנטי פשיסטיות , ציוניות ולא ציוניות , לחברות תנועת העבודה . ' הן המשיכו לייצג קבוצה , ופרקי חייהן ועולם הרגשות שלהן - להוציא אלה בימי המחתרת המזוינת - לא הושמעו . ביסוד המגמה לטשטש את זיהוין עם מפלגות עמדה שאיפה להפוך את סיפור הגבורה שייצגו לסיפור לאומי ואותן לגיבורות לאומיות . בליל שבת , ארבעה בינואר , 1952 השתתפו חייקה גרוסמן , צביה לובטקין ורוז'קה קורצ'אק בעצרת מחאה נגד משא ומתן עם...
אל הספר