לאחר החורבן רוחה בקרב העם האמונה , כי השכינה לא נטשה את העיר , אלא נותרה במשך שלוש שנים ומחצה בהר הזיתים ורק לאחר מכן נעלמה . לאחר החורבן נפתח גם המנהג לקרוע קריעה בבגד , ( 10 ) שעה שנראתה העיר ממרומי ההר , כן נהגו שלא לאכול בשר-ולשתות יין באותו יום . ( 11 ) כן היה ממנה ראש הישיבה את חברי הסנהדרין הגדולה , ומעניק תארי כבוד לראויים לכך . בשל מעמדו של הר הזיתים בתקופה זו , הוא נקרא "הדום לרגלי אלוהינו" והכרזות ראש הישיבה נודעו בשם "הכרזות הר . "הזיתים אף הצביעו על אבן מסוימת כמסמלת את "מקום משכן , "השכינה עליה הוצב כסאו של ראש הישיבה במשך הטקס , משם דיבר אל החוגגים ומשם קיבל את תרומותיהם . מקומו המדויק של הטקס , נערך כנראה מעל לקבר אבשלום , במרומי ההר , לא הרחק ממלון אינטרקונטיננטאל . מקום זה נקרא בפי הערבים עד היום בשם "אל קעדה" - מקום הישיבה ( ולפי המסורת הנוצרית ישבה במקום זה מרים בעלותה על הר הזיתים . ( החזקה היהודית על הר הזיתים עד כדי קנית חלק ממנו , התאפשרה בתקופה זו , עקב התערערות השלטון הנוצרי במקום לאחר הכיבוש הערבי והריסתן של רבות מהכנסיות , אשר חלקן לא שוקמו מאז הפלישה הפרסית...
אל הספר