עולי רגל בכל התקופות תרו אחר מזכרות מארץ הקודש , ובעיקר מזכרות בעלות צביון דתי . הנוסע הגרמני לודולף פון סוכם , ( 1 ) מוסר עוד באמצע המאה הי"ד , כי אזור כנסית הקבר בירושלים משמש מרכז לשיווק מזכרות ודברי קדושה , בעיקר בשבוע הפסחא . פליקס פאברי ( 2 ) מעיד בשנת , 1483 כי סוחרי המזכרות ניכנסים לתוך כנסית הקבר פנימה יחד עם עולי הרגל , וממשיכים למכור שם מחרוזות תפילה ובדים שונים במשך כל הלילה , זאת , למורת רוח השומרים והמבקרים כאחד . עדות דומה על שווק המזכרות בסמוך לכנסית הקבר עולה גם מדברי נוסעים אחרים . ( 3 ) מכאן שהשוק לחפצי-חן אלה היה מאז ומתמיד בירושלים וסביבתה . מקור המזכרות היה רובו ככולו בבית לדום , בה התרכזה תעשיית מזכרות ענפה , שהביאה לשגשוגה באופן חסר תקדים . לא קשה לשער מה היו הסיבות שהפכו את בית לחם למרכז לתעשית מזכרות . בית לחם היתה ברורות הקודמים עיירה דלה , שירושלים תמיד עלתה עליה בחשיבותה . מאידך אין עוד מקום בארץ שנהנה מזרם תיירים ועולי רגל כמו ביתלחם . בעיקר בולט הדבר יחסית למספר הקטן של האוכלוסיה המקומית . יתר על כן , חלק ניכר מתושביה של בית לחם התיישבו בה מסיבות דתיות , ...
אל הספר