במחצית הראשונה של המאה ה 15 ואחרי שחלפה הסכנה מצד תימור לנג , עמדה המדינה בפני בעיות מדיניות וחברתיות דומות לאלו שבעבר . דרכי פתרונן השתקפו בתולדות ירושלים . אחת הבעיות המיידיות היתה הפירטיות מאיי מזרח הים התיכון שאיימה על חופי סוריה ומצרים . הממלוכים הגיבו עליה בדרכים שונות , לעתים בהצרת צערי הנוצרים בירושלים ובעיקר בפגיעה בלטינים . למתיחות בין המדינה הממלוכית לנוצרים החיים בתחומיה , שרבתה בימי הסולטאן אלאשרף ברסבאי , ( 1438-1422 ) היה היבט כלכלי מובהק . במאה ה 15 שקע מאד מעמדו של המטבע הממלוכי . דירהם , הכסף השכיח , נעלם מן השווקים ואת מקומו תפסו ה"פילס" מועט היוקרה מנחושת ומטבעות כסף אירופאיים . כבר תעודות ארכיון עיסא בן גאנם מציינות את האיפלורי ( פלורנטיני ) ובונדוקי ( ונציאני ) במטבעות רווחים בעסקות כלכליות בירושלים , ומגמה זו נמשכה והחריפה לרעת האוצר הממלוכי . את התלות המוניטרית בהון האירופי ביקשו הסולטאנים למעט . הסולטאן אלאשרף ברסבאי הורה לגרש סוחרים ונציאנים מדמשק ולהחרים את כספם . ההון המוחרם שימשו ליציקת מטבע משלו , , "אשרפי"ה שעמד בתחרות כנגד מטבעות סוחרי איטליה . הפרנציס...
אל הספר