באוקטובר 1187 נפלה ירושלים ללא קרב לידי צלאח א דין , והחלה התקופה האיובית , התקופה האיובית נמשכה זמן קצר ביותר , ( 1250-1187 ) אך היא הטביעה את חותמה על קורות העיר ואופיה . הדבר התבטא בהסרת השרידים הצלבניים ובהפיכת כנסיות לאתרי תפילה מוסלמיים . כמו כן נהרסו רבות מהכנסיות שהיו מחוץ לחומות בעת המצור האיובי ובעיקר אלו על הר הזיתים ובנחל קדרון , שחלקן לא שוקם מאז . אין ספק עם זאת , שהפעולה הבולטת ביותר שהטביעה את חותמה על ירושלים לדורות , היתה הריסת החומות , ( 1219 ) שבעקבותיה נותרה ירושלים עיר פרוזה במשך כל ימי הביניים המאוחרים , עד לבניין חומות סולימאן המפואר במאה ה . 16 מיד לאחר כיבוש העיר הורה צלאח א דין על הסרת כל שריד צלבני בהר הבית , והשבת המקום לידי המוסלמים הונצחה בתפילה חגיגית . תחילה הוסר הצלב המוזהב שהתנוסס במרומי כיפת הסלע ונופץ לרסיסים . אחר כך הוסרו התמונות והעיטורים הנוצריים . אבן השתיה , שכוסתה בשיש ועליה מזבח , נחשפה מחדש והוקפה בשבכת עץ ששרדה עד ימינו . במסגד אלאקצא הוסרו המחיצות והתוספות הצלבניות ותוקנה גומחת התפילה מדרום . כן הובא מנבר מעוטר לתפארת מעשה עץ הבנה וצדף ,...
אל הספר