קביעת ירושלים לבירת הממלכה היתה כרוכה בבעיות רבות , שאחת מהחשובות שבהן היתה לאכלס את העיר שהתרוקנה מיושביה . אף על פי שהקומונות האיטלקיות לא השתתפו בכיבוש העיר , הובטחו לאנשי גנואה , ונציה ופיזה רבעים בעיר , שתושביהם יהיו אוטונומיים לחלוטין ופטורים מתשלום מסים . תחילה נעתרו הקומונות ברצון להצעה נדיבה זו ומהן שאף ביקשו פריבילגיות מיוחדות . ואחת מהן אף קבעה מצבת זהב בכנסיית הקבר , שעליה נחרט נוסח הפריבילגיה . אולם לא היה בכך לפתור את הבעיה . בפועל , ירושלים נשארה העיר הגדולה היחידה בממלכה , שבמשך מאה שנה לא התגוררו בה בני הקומונות האיטלקיות , שכן לא ראו כל תועלת בכך . המסחר העיקרי התרכז בערי החוף , שבהן נעו השיירות ואליהן הגיעו אוניות המסחר האיטלקיות שהטעינו סחורות שהועברו לאירופה . ירושלים נמצאה הרחק מנתיבי המסחר . פעילותה הכלכלית נועדה לסיפוק צורכי השוק המקומי , בעוד שמסחרה התרכז בעיקר במכירת מזכרות ובאירוח צליינים והשרותים הנלווים . מובן שלא היה בכך לשמש כוח משיכה לסוחרי איטליה . ירושלים לא היתה אפוא עיר משגשגת מבחינה מסחרית . ישובה , שהיה דל בלאו הכי , הלך והצטמצם לרגל הגירת התושבים ...
אל הספר