הצדוקים הם הכת הפחות ידועה מבין הכתות העיקריות מתקופת בית שני . אין בידינו מקורות צדוקיים , והמידע אודותם הוא רק מדברי מתנגדיהם , והוא מגמתי , מקוטע ולוקה בחסר . מכל מקום , הם היוו את הקבוצה החשובה ביותר בקרב הכהונה , ורבים מהם נמנו ודאי עם בני האצולה . הם היו , קרוב לוודאי , קבוצת ההנהגה המדינית והממסדית החשובה ביותר בחברה היהודית במאה הראשונה לסה"נ . בכל זאת , מעמדם של הצדוקים בימי הורדוס אינו נהיר כל צורכו . יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר אותם כלל בכתביו בתקופת מלכות הורדוס , אך אפשר שזו השמטה מקרית . הצדוקים התבלטו כנראה בימי החשמונאים וחשיבותם גברה שוב במאה הראשונה לסה"נ , אך בימי הורדוס כוכבם דעך . קרוב לוודאי שהצדוקים בלטו בקרב האצולה הירושלמית באנטיגונוס , אולם עם עלייתו של הורדוס ירדה קרנם . רבים מבין ארבעים וחמישה האזרחים המנהיגים של ירושלים , שהוצאו להורג על ידי הורדוס בשנת , 37 היו קשורים , בצורה זו או אחרת , לצדוקים . יתר על כן , גישתו של הורדוס למשרה של הכוהן הגדול ודאי שלא היתה נוחה לצדוקים . החילופין התכופים בין הכוהנים הגדולים בימי שלטונו ( שישה בסך הכל ) ומינוי אנשי חוץ לא...
אל הספר