למן המאה השלישית ועד המאה הראשונה לפסה"נ , יצאה רומא לשורה ארוכה של כיבושים . מלחמותיה נמשכו לעתים עשרות שנים , אך בסופן היתה ידה על העליונה . ספרד במערב , גליה וגרמניה בצפון , קרתגו בדרום , יוון , אסיה הקטנה , וסוריה וארץ ישראל במזרח - כולן נפלו בפניה . כיבושים אלה לא נעשו כדי להבטיח את קיומה של רומא או להגנתה , אלא מתוך שאיפת התפשטות . במאה הראשונה לפסה"נ עמדה רומא על היתרונות שהביאו הכיבושים : הכנסות אדירות ממסים , הושבת חיילים בשטחים שנכבשו , הגדלת השוק הרומי , ולא פחות מכל אלה - עוצמה ויוקרה שהיקנו הכיבושים למנהיגיה . מאז נצחונה של רומא על אנטיוכוס השלישי בקרב מגנסיה ( במערב אסיה הקטנה ) בשנת 90 ו לפסה"נ , היתה לה השפעה מכרעת גם במזרח . אף שנצחון זה פתח לפניה את שערי המזרח , העדיפה רומא להסתפק במס הגבוה שהעלה לה בית סלווקוס מדי שנה , בקשרים ההדוקים שקשרה עם בית תלמי במצרים , ובבריתות הידידות שכרתה עם שורה של מדינות קטנות ובכלל ן ממלכת החשמונאים . רק לאחר שגברו כוחה ועוצמתה של הממלכה הפרתית המאיימת ממזרח , ולאחר התפשטות ממלכותיהם של מיתרדטס מפתטוס וטיגרנס מארמניה ( בשנות השמונים ו...
אל הספר