ברכת "שלא עשני אשה" מעוררת בעשורים האחרונים רגשות עזים ועל אודותיה נסובים , כפי שראינו , פולמוסים עזים . השיח התיאולוגי והפוליטי בברכה זו ידע גם גילויים פואטיים . מלבד שירו של קלונימוס בן קלונימוס בן המאה הי"ד , שנידון בפרק הקודם , הביטוי הפואטי הראשון שעליו ידוע לי הוא שירה של המשוררת אסתר ראב : ( 1981-1894 ) שירת אישה - אסתר ראב ברוך שעשני אשה - שאני ארמה ואדם , וצלע רכה ; ברוך ש ? גשיתני עגולים עגולים - כגלגלי מזלות וכעגולי פרות - שנתת לי בשר חי פורח , ועשתני כצמח השדה - נושא פרי שקךעי ענניןל מחליקים כ ? שי על פני וירכי ; ו 1 < ני ? דולה ומבקשת להיות ילדה כוכיה מצער , וצוחקת , ושרה בקול , דק מן הדק - כצךצר זעיר במקהלת ? רוביןל הנעלה - קטנה שבקטנות - ?< ני משחקת לרגליול
אל הספר