טרנר עמד על כך שסמלים תרבותיים בולטים נוטים להתאפיין בכך שיש להם שני קטבים : אידיאולוגי , המבוסס על ערכים מרכזיים בחברה , וריגושי חושי , המעגן את הסמלים בתהליך אפקטיבי של 93 היחיד . ריבוי הקולות הזה גורם לכך שניתן להבין את הברכות בדוברות על מצבם הקונקרטי של המתפללים , על גופם ועל רוחם , ושהטקסים שלפנינו אמורים להביאם לידי ערות מלאה או לשינה ערבה . במקביל ניתן להפיק מהם עלילה הדוברת על בריאת העולם ועל המתח שבינה לבין תקוות לקץ הימים . אישושם של המתפללים את גופם ואת תודעתם באמצעות ברכות השחר , יש בו ממד של בריאה ויצירה , והוא אנלוגי לבריאת העולם היומית על ידי האל . ההבחנות שעושים המברכים באמצעות הברכות מעניקות להם יכולת בריאה , והופכות אותם לשותפים זוטרים בבריאת העולם היומית . בריאה , כאמור , אינה בהכרח יצירה של יש מאין . היא עשויה להיות ארגון מחדש של חומרים קיימים ומתן צורה לחומר היולי או כאוטי . גם ברכות השחר באות לסייע לאדם להבחין בין יום ובין לילה ולהפוך עצמו מחומר היולי וכאוטי - מגוף ישן חסר הבחנות וגבולות - לאדם פעיל ומתפקד העומד ביראה לפני בוראו . המברכים אה ברכות השחר ( ובעיקר אל...
אל הספר