שאלתנו , אם כן , אינה מהו טקס , ואפילו לא מה עושה טקס למבצעיו , אלא מה הוא עשוי להיות בעבור חוריו ומה הוא עשוי לעורר בהם . הדבר בולט במיוחד בטקס כמו זה העומד פה לדיון , שאותו אמור אדם לעבור בכל יום ויום , בשעת בוקר מוקדמת או בשעת לילה מאוחרת , שבהן אינו בהכרח ערני במיוחד או שרוי בהלוך רוח התבוננותי , רפלקטיבי ורוחני . בפרקים הקודמים עמדתי על עושרם של האזכורים המקראיים בגופי הברכות , על ההרהורים הביךטקסטואליים המעניינים של מדרשי חז"ל הפועמים בינותיהם ועל רובדי המשמעים הגנוזים בהם . בלתי סביר לצפות שמצב הרוח המנומנם של ההולכים לישון או הלוך הרוח של המשכימים קום , גם אם הם בקיאים ורגילים בטקסטים הללו ( ואולי , כאמור , במיוחד בשל כך , ( יאפשר את הערכת העושר הזה בעת אמירת הברכות . אך בנבדל מטקסי מעגל החיים , שאת כל אחד מהם חווה אדם על בשרו פעם אחת בלבד , בדרך כלל , הטקסים הפשוטים והיום יומיים שמזמנת התפילה אינם מושתתים על חוויה חד פעמית רבת עוצמה , אלא על מכלול של ביצועים צנועים ושגרתיים רבים מספור , שבהם אין המתפללים חושבים בהכרח על מילות התפילה או על המצב הטקסי . טקסים אלה חוזרים ומתפעמים...
אל הספר