בימי הביניים השלד הטקסטואלי של חטיבת ברכות כבר מגובש למדי . התוספות ניכרות עתה בפרטים ואלה רבים ומגוונים . בתקופה זו מתפתחים נוסחי התפילה : האשכנזי על גווניו , הספרדי , הביזנטי , האיטלקי והפרובנסלי . כאן אעמוד על כמה מן הדיונים הקשורים בהתפתחותן של ברכות השחר . ראשית אדון בהוספות מאוחרות לברכות השחר , בעיקר לחלקים התלמודיים שלהן , אחר כך אעסוק בסוגיית העיקרון המנחה את אמירתן של ברכות אלה ולבסוף אידרש לשאלת מספר הברכות . א - הוספות מאוחרות לברכות השחר " כל עצמותי" - תוספות לברכות הפעולות לברכות הפעולות התלמודיות נוספו בהמשך עוד כמה ברכות . רוב הברכות האלה בנויות במתכונת של ברכות ההיפוכים התלמודיות ( כמו " מתיר , ( "אסורים מבחינת המבנה הדקדוקי שלהן ועניינן הודיה לאל על הפיכה לטובה של מצב גרוע . ידועות לנו ברכות מיוחדות שהיו פופולריות בעיקר בתפילות יהודי איטליה , המכונה נוסח בני רומי , ובקרב הקהילות היהודיות בביזנטיון . לדוגמה : "המחיה , "מתים "סומך , "דלים " סומך , "נופלים "מעורר , "ישנים "מקיץ , "רדומים "משיח , "אלמים " מוחל , "לפושעים "רופא , "חולים ועוד . כאמור , נראה שהגיוון נבע מכך ...
אל הספר