כשמעלה משה לרגלי הר סיני את הקרבן הגדול , הוא מצווה לחלק את הדם מחצה על מחצה . את חצי הדם הוא זורק על המזבח , ואת חצי הדם הוא שם בא גנות , ולאחר מכן , לאחר שהוא מחייב את העם לשמור את 'ספר הברית' ( ש מות כד , ז , ( הוא זורקו על העם , ואומר בשעת מעשה את הנוסחה הסאקרמנטא לית : 'הנה הברית אשר כרת יהוד . עמכם על כל הדברים האלה' .- בכל ההקבלות שהובאו על ידי מדע הדת המשווה 3 אין אתה מוצא תקבולת של ממש לטקס זה בין האל לבין העם . בחומרת הדדיותו j אין לראות כל עיקר נוסח אחר של המנהג הרווח , 'שבני האדם / בבקשם לבוא 'במגע אינטימי' עם האלהות , 'נעזרים בתיווכה של בהמה אשר דמה הם שופכים אל המזבח , בעוד שהם עצמם אוכלים את בשרה' . הדבר המכריע כאן הוא שאחד הוא הטקס בשני הצדדים , במזבח בתור נציג האלהות ובעם , « בתורת שני צדדים לחוזה הדדי סאקראלי משפטי . לצורך הבהרת העניין תועיל לנו יותר דוגמת המנהג הערבי , ששתי משפחות כורתות ביניהם ברית לחיים ולמוות בטובלן את ידיהן בקערה מלאה דם , ובכך 'מובאים שני הצדדים בעת ובעונה אחת במגע עם אותו חומר , בלי שיהא חומר זה שייך לא לזה ולא , 'לזה ועל ידי כך נוצר 'אי חו...
אל הספר