פרק חמישי יהוה המלך

עמוס , כשהוא מבקש לומר שאלוהי ישראל הוא האל היחיד' אין עוד מלבדו , הוא מבטא זאת בנאום יהוה זה ( ט , ז ) r 'הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתים מכפתור וארם מקיר 1 , נאמר אפוא בזה שיהוה הוא אלוהי העמים , לא אל שהעמים עובדים אותו , אלא : האל שנחה כל עם נודד , כאשר נחה את ישראל , והביאו אל ארץ 'טובה' * כלומר , אף בשעה שמבקש הנביא לשלול מישראל את האשליה כאילו מונופולין לו על אלוהיו — מונופולין , נאמר לו , יש לו לא יותר משישנה לבני כושיים , אף כשהוא בא להצהיר בלשון שאינה מניחה מקום לטעות , שיהוה אינו אלוהיו של שבט אחד , אף אז ודווקא אז מכריז הוא עליו כאלוהי שבט , אלוהי כל שבט אשר חזה בדברי ימיו את עלילותיו , יהיה אשר יהיה הכינוי שבו הוא מכנה את גואלו . כל כך חזקה , כל כך מרכזית היא בהופעתו של יהוה תבונת האל ההולך לפני המחנה , האל המנחה , המלך . בסיפורים מן הזמן שקדם להעמדת כיסא יהוה על הר הבית , כשהוא מופיע כקשור אל אחד המקומות קשר הדוק יותר , מיד בא הסיפור לספר או להודיע , שאין הוא קשור לו בבחינת בעל , שאין הוא דבק באותו מקום , אלא שהוא מבקש ומוצא ומלווה ומנחה את בחיריו גם במרחקים . כאן ...  אל הספר