לגדעון ירובעל , שר הצבא השב עטור ניצחון מן המלחמה לשחרור העם מכף מדין , מציע איש ישראל ( שופטים ח , כב ) את השלטון למורשה . תשובתו של גדעון מפליאה , ולאו דווקא משום שהוא ממאן לקבל את המוגש לו . דברי ימי העמים , ולא האגדיים בלבד , יודעים מעשים של רתיעה מפני השררה המוצעת ; עתים , וביתר בהירות במסורת הסינית , יכול אתה לעמוד על כך שמה שהיה מתחילה בגדר ויתור חסר פשר , מתגלגל בטקס של סירוב למראית עין , שאינו אלא אקדמה לקבלתה של המשרה ובא לפייס את יסוד הזעם האלוהי . המייחד את מעשה הדחייה של גדעון הוא בכך שהוא מדבר לא רק בעדו ובעד צאצאיו בלבד , אלא מפליג להקיף את כל האנושי : מבקש הוא להרחיק את השלטון על עם זה , שנציגיו פנו אליו עתה , לא מביתו בלבד , אלא מכל אדם בשר ודם . לאו שלו , שנולד מתוך הסיטואציה הזאת , יהא בעל תוקף מוחלט לכל הימים ולכל גלגולי התולדות . שהרי זו לאו הניתק להן מוחלט , להן של הכרזת מלך עדי עד . אני גדעון לא אמשול בכם , ואף בני לא ימשול בכם — משמע : לא ימשול בכם שום ילוד אשה ; שמה כתוב אחריו ? יהוה , הוא בכבודו ובעצמו , יאה לו למשול בכם , הוא ולא אחר . בנאום הזה מעז הנואם לה...
אל הספר