" את ארץ ישראל עוברים ( מסיירים ) עלי אוכף" — במלים אלו פותחת ההקדמה ל"מורה הדרך" הראשון לתיירים , שיצא לאור ב , 1876 מטעם חברת הנסיעות קוק . אמנם בזמן צאת הספר לאור היה כבר בנמצא הכביש יפו—ירושלים שניתן היה לעברו על גלגלים , אך היה במסע זה יותר מאחד מששים של חיבוט עצמות . בימים הקדומים נע האדם , באופן טבעי ביותר — בכוח רגליו בלבד . עם ביותם של בעלי חיים גדולים התחיל האדם לרכב על חמור ובמשך הזמן פיתח לו גם מיתקן מיוחד להקל על הרכיבה — הוא האוכף . מאוחר יותר השכיל לרכב על הגמל ואחריו על הסוס , אם כי יתכן , שעוד לפני זה רתם אותו למשוך רכב גלגלים . אלא שרכב זה — העגלה לאנשי הכפר והעיר ומרכבת המלחמה של מלכים ושליטים — היה מוגבל לנתיבים שבמישור וגם בהם רק בעונת היובש . את שתי המצאותיו הגאוניות — הגלגל ומציאת הדרך לניצול כוחם של בעלי חיים החזקים ממנו — טרם למד האדם למזג ולישם באדמה טובענית ובקרקע הטרשים ההררי על מעלותיו ומדרונותיו התלולים . רכב גלגלים הופיע בארץ , לכל המאוחר , עם פלישת החיקסוסים עם סוסיהם וריכבם . רכב לצרכי שלום , עגלות המובלות על ידי שוורים , או בקר בכללו , ידוע לנו מראשי...
אל הספר