העברית , כלומר , לפני השלב שבו מתחילה להתבסס בה הנורמה של החוויה האישית , הקונקרטית , כנורמה היסודית של פואטיקה זו . דוגמה מובהקת לבעייתיות שמעוררת כפילות זו של דובר המייצג את המשורר , וגיבור שעוצב מלכתחילה כדמות בדיונית , שקורות חייה , אישיותה , ועולמה המנטלי שונים לגמרי מאלה של המשורר עצמו היא דוגמת 'המתמיד ' של ח " נ ביאליק ( שתהליך גיבושו נמשך משנת תרנ"ד וער תרס"א . ( את תהליך התהוותה של הפואמה ( ושל הנוסח הראשון של חלק א שלה , 'מבני העניים (' ואת משמעותו של תהליך זה במהלך התפתחותו הפואטית של ביאליק , תיאר במפורט ד ' מירון בשלושה מקומות ; 1959 ) תשל"ח ; . ( 1986 המסקנה החשובה העולה מתיאור זה לענייננו היא , ש ' כישלונו ' - כך ניסח זאת מירון - של ניסיון פואמטי זה , נובע מן הבעיה של הנוכחות הכפולה בפואמה : דובר וגיבור . לפי תיאור זה , הכוונה היסודית של ביאליק ב ' מבני העניים ' היתה לבנות דובר המבוסס על אותם עקרונות של הדובר היל"גי בפואמות שלו , כלומר , הדובר בשיר אמנם מרבה בסטיות ליריות , בפניות לגיבורים ולקורא , בקטעי פרשנות וחיווי , אך מערכת זו של מעורבות הדובר לסוגיה אינה משתלטת על...
אל הספר