שני דגמי הפואמה שבהם מדובר , הן זה של יל"ג הן זה של פרוג , הופכים למעשה לדגמי כתיבה זמינים , רק מאמצע שנות השמונים לערך . הפואמות ה ' היסטוריות ' של יל"ג אמנם הופיעו כבר ב , 1868 אך מותר להניח כי לאחר עשור ומחצה שבהם לא היה לרגם זה כל המשך ופיתוח , מן הסיבות שנידונו בפרק הקודם , קשורה חזרתו של הדגם אל מרכז התודעה הספרותית בעיקר ב , 1884 בהופעת מהדורת היובל של שירתו המקובצת של יל"ג . ש " ש פרוג , לעומת זאת , החל לפרסם את שיריו רק מ . 1880 קובץ שיריו הראשון הופיע ב , 1885 והשני ב , 1887 כך שלפחות אחת הסיבות לתגובתה המאוחרת יחסית של השירה הסיפורית לאירועי ראשית המאה ( לעומת תגובתה המיידית של השירה הלירית עליהם , ( היא שעדיין לא נמצאו לה המתכונות ההולמות . במשך כמה שנים , עד לאותו שלב שבו החומר הסיפורי הלאומי , לסוגיו , ייקלט במסגרת שני דגמי היסוד שנזכרו למעלה , נמצאת השירה הסיפורית במעין מצב ביניים . מצב זה מתאפיין הן בנטישת המודל הקודם , הן בהופעתן , או בחזרתן אל המרכז , של חלק מן התכונות העתידות לאפיין את הדגמים המסתמנים של הפואמה , אך טרם התגבשותן של תכונות אלה בתוך הרגמים החלופיי...
אל הספר