הבלדה , הקיימת עד לפרק זמן זה בשולי המערכת העברית , כמעט רק כתרגום או כעיבוד של הרגמים הגרמניים המרכזיים ( שילר וגיתה , ( נראית , על פי אחרות מתכונותיה , כמענה חלקי אפשרי לצרכיו של מיכ " ל . תכונותיה הריכוזיות הידועות של הבלדה - צורת המסירה הדרמטית ולא האפית של הסיפור , שלא מתוך פרישה עלילתית מלאה שלו , אלא תוך ברירת הרגעים הקריטיים , עם חתירה לקראת רגע המשבר וההיעצרות בשיאו ותוך שימוש בטכניקות הדרמטיות של דיאלוג או של מונולוג דרמטי - על פי תכונות אלה יכול הז ' אנר לשמש למיכ"ל אלטרנטיבה הן לאפוס העברי והן לדרמות העבריות לסוגיהן , בהציעו אפשרויות להמחשת מצבה של דמות שהדרמה הנפשית שלה קרובה לשיאה . מצד אחר , לצרכים של הבעה אישית חווייתית הבלדה אינה הז ' אנר המתאים ביותר . היא אמנם מעצבת את היחיד ברגעים מכריעים של חייו , אך המעמר האימפרםונלי של המספר ואי מעורבותו בצורה של הבעת עמדות או תחושות אישיות , הימנעותו מפרשנויות או משיפוט של הדמויות - מעמד זה הופך מלכתחילה את המתכונת של הבלדה למתכונת שאינה נוחה לקליטתו של ממר פרסונלי כלשהו . יתר על כן , דווקא הבלדות שמיכ"ל בוחר לתרגם ( כאמור , טרם...
אל הספר