אולם אנו מוצאים שימוש אחר במשל הנשמה הרומז לעצמות ביניים ממש . רמ"ק ממשיל את היחס שבין העצמות והכלים לא רק ליחס שבין הנפש ואיברי הגוף , אלא גם ליחס שבין הנפש וכוחותיה השונים . מצד אהד מדובר על 'האור העצמות המתפשט בתוך המדרגות שהוא עצם האלוקות בלתי מתחלק לחלקים , 'האלה והספירות מתייחדות עם העצמות הזאת 'כמו שמתייחד הנפש עם / 'הגוף אולם יחד עם זה נרמז כאילו יש ייחוד נוסף ! ייחוד העצם המתפשט במקורו ' כדמיון הנפש המיוחדת בכוחותיה שמתפשטות בגוף' trn אם נמצה את המשל הזה , יתברר שלפנינו עמדה הסותרת לגמרי את משמעותו של משל הנשמה , כפי שנראתה לנו עד כה . שכן אם נראה את ייחוד העצמות במקורה כמקביל לייחוד הספירות בעצמות ( ורמ"ק משתמש באמת באותה מלה לציון שני היחסים האלה , ( הרי מתגלית הבחנה בין אין סוף והעצמות המתפשטת —הבחנה שהיא לפחות מקבילה להבחנה שבין העצמות וספירות הכלים . אמנם הכלים מיוחדים בעצמות בייחוד הגוף עם הנפש , אולם הייחוד של הגוף עם הנפש ודאי שאינו מבטל את ההבדל העקרוני ביניהם ; וכן יש לשמור על ההבדל בין ספירות הכלים לבין עצמות המאציל המתפשטת בהן . בדומה לזה נוכל להבחין גם בין הנפש ו...
אל הספר