אחרי בירור ראשון של תפיסת רמ"ק לגבי האל הטראנסצנדנטי והיחס שבינו לבין תאריו , הרינו רשאים לשאול : את מי רואה רמ"ק כאל הפרסונאלי של החיים הדתיים ? לשון אחר : אל מי מכוונת העבודה הדתית וכוונת התפילה של האיש הדתי ? גם את הבעיה הזאת ניסח רמ"ק בפירוש ובבהי רות יותר מקודמיו ; ואגב ניסוחה ותיאורה העלה את כל הקשיים הכרוכים בתשובה חדצדדית ופשטנית , אם כי גם פתרונו של רמ"ק הוא בעייני מאוד . 216 שם יא ןי-א . לכאורה מדבר רמ"ק לעתים כאילו ברור לגמרי שהעבודה מכוונת לאל עצמו ( האל של הממררת התיאיסטית ' ( שכן אף על פי שפעולות אין סוף מגיעות אלינו דרך אמצעים רבים , הרי בכל זאת 'אנו מחוייבים בתפילה אליו ולבקש מלפניו כל צרכינו ולא מזולתו . 'חלילה המקובלים מתפללים לייחוד הספירות מפני שעל ידי כך הם מתקנים את הספירות והצינורות שביניהם לקבלת השפע האלוהי , אך בסופו של דבר 'דרך כלל טובתינו , הצלתינו , פרנסתינו , וכוי הכל מאתו ואליו נתפלל לרחם עלינו , שהכל בידו , כאומרו ראו עתה כי אני אני . 217 'הוא כאן אפילו הפסוק מישעיהו מובא לפי פירושו הפשוט ובלי כל משמעות סימבולית . אבל ברור שרמ"ק אינו יכול לנקוט עמדה זו ב...
אל הספר