עקרון חופש ההתקשרות - השלכותיו על סוגייתנו

. 41 § האם ייתכן כלל לראות את זכות הביטול כזכות שאינה מעוגנת בחוזה ? כיצד מתיישבת אפשרות זו עם עקרון חופש ההתקשרות ואוטונומיית הרצון ? בפסק דין שקדם לחקיקת חוקי החוזים נאמר ; " זכות הביטול עומדת רק כשיש בהפרה משום הבעה חד משמעית של המפר לראות את החוזה בבטל . כשם שעשיית החוזה טעונה הסכמת שני הצדדים , כך ביטול החוזה , פרט לביטולו על ידי בית המשפט , טעון הסכמת שני . "הצדדים דעה זו מושתתת על הגישה בדין האנגלי , הרואה בביטול " acceptance" של ההפרה . על מנת לבטל את החוזה , דרושה תגובה של הנפגע , משום שכך מתבצע קיבול של הצעת הביטול הגלומה בהפרה . תפיסה דומה מצויה גם בדין האמריקאי . בבסיסה של זו מונחת עמדה קיצונית באשר למשקל המשפטי הנודע לאוטונומיית הרצון של הצדדים ולחופש ההתנאה שלהם . על פי ההשקפה האמורה , מסביר חופש ההתקשרות והעיצוב של הצדדים את סוגיית התוקף , הן של עצם ההתקשרות , הן של תוכנה והן של הפסקתה . הביטול , כמוהו ככל שינוי של החוזה , נחוץ שיעוגן בחוזה . . 42 § אלא שזוהרה של תורת acceptances עומעם באנגליה , כפי שנפרט בהמשך , ושוב אין רואים בה הסבר חד משמעי למקורה של זכות הביטול . שי...  אל הספר
רמות