במאה וחמישים השנים האחרונות עברו השירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים בארצות רבות בעולם וכן בארץ כמה תהפוכות . במאה 19-ה פותחו מסגרות לימוד ותכניות אימון שהתבססו על האמונה כי ההוראה והשירותים לאנשים עם מוגבלויות צריכים להינתן במסגרות נבדלות , לרוב כאלה הממוקמות מחוץ לקהילה המקומית , וזאת לטובתו של האדם עם הצרכים המיוחדים ולטובת האוכלוסיה "הנורמלית . " רק בשנות השישים של המאה העשרים ניכר שינוי בתפיסה , בעקבות רעיון ה " נורמליזציה , " שהציג את מוסדות החינוך המיוחד ואת מסגרות התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות כמסגרות העלולות להרחיק את האדם מהחברה שאליה הוא שייך . בראשית שנות השמונים של המאה העשרים , ועם ראשיתן של תנועות השילוב , החלה להתפתח גישת האדם במרכז . ( Person-Centered Planning ) הגישה הזאת מתמקדת בחיי האדם כפרט , ועל בסיסה התפתחו מסגרות למתן שירותים , תכניות לימוד ופעילויות לטיפוח הכוונה עצמית וסינגור עצמי של אנשים עם מוגבלויות . כל אלו מדגישים את יכולתו של האדם לכוון את חייו , להכיר את זכויותיו וחובותיו , לעשות את הבחירות הקטנות והגדולות הנוגעות לחייו ולדבר בעד עצמו . גישת האדם במרכז היא ד...
אל הספר