[ א ] הפואמה האוטוביוגרפית המובהקת הראשונה מופיעה בספרות העברית בראשית המאה העשרים , וליתר דיוק באביב תרס " א , עם פרסום 'שירתי ' לח " נ ביאליק . הטענה כי סוג זה של פואמה , המתאר את תהליך צמיחתו והתפתחותו של המשורר עצמו , מתהווה על סף המאה העשרים ולא קודם לכן , תובעת הסבר . לצורך זה אפתח בתיאור עקרוני ( גם אם חלקי ) של כמה מן הנורמות הפואטיות השולטות בשירה העברית למן 'שירי תפארת ' לנ"ה וייזל ועד העשור האחרון של המאה היט . הכוונה איננה לתאר את המערכת הספרותית של תקופת ההשכלה ושל תקופת 'חיבת ציון' כשהיא לעצמה , וודאי שלא במלואה . אך על רקע שורת הנורמות השלטת בפרק זמן זה תובן אי אפשרות קיומו של הסוג הפואמטי הנידון , והיווצרותו במתכונת תת ז'אנר חדש תיתפס כתופעה המותנית בחילופי נורמות פואטיות . השיר הסיפורי הארוך בתקופת ההשכלה ובתקופת 'חיבת ציון' במרכז השיר האפי בתקופת ההשכלה עומדת ביוגרפיה , לא אוטוביוגרפיה . יתרה מזו , אף על פי שהאפוס העברי מממש את הנורמה האפית החשובה , בהעמידו גיבור במרכז השיר , הרי מה שמלכד על פי רוב את חלקיו איננו הרצף הביוגרפי , אלא עיקרון אידאי מופשט שהגיבור מגלמו במ...
אל הספר